<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פכ"ה</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בהפרשת תרומות ומעשרות של דמאי אין מברכין עליו ומשום הכי מפרישין אותו ואפילו ערום, והטעם שהוא ספק, לדברי הר"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ה). אבל הראב"ד (שם) כתב שנראה מדברי רבא שהטעם לדמאי שאין מברכין על הפרשת דיניו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן, הא לאו הכי מספק מברכין מפני שהיא ספיקא דאורייתא. וההיא דרבא שנויה היא פרק האשה שנתארמלה (כתובות כ"ד א') ובזולתו, ומפני זה מחייב ז"ל טומטום ואנדרוגינוס לברך לישב בסוכה, וכל ספק אפילו מדרבנן, ומשום הכי מברכין על יום טוב שני. ונשאל הרשב"א על מה שכתב הר"ם, (פ"ב מקריאת שמע הי"ג) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר ומברך לפניה ולאחריה, זה תימה דהא ברכות דרבנן הם ומספק אינו מברך ואם ברך עובר משום לא תשא. והשיב ז"ל מה שאמרת שכל ספק מצוה דרבנן אין מברכין עליה אינו דברי הכל, לפי שרש"י ז"ל פרק במה מדליקין, גבי הא דאמר רבא רוב עמי הארץ מעשרין הן, כתב לעולם אפילו ספק דדבריהם בעי ברכה ודמאי אפילו ספק נמי ליכא דרוב עמי הארץ מעשרין הן, עד כאן. והר"ם שפטר הדמאי מפני שהוא ספק פטר כל הספקות נמי, ולזה פטר טומטום ואנדרוגינוס לברך בסכה מפני שהם חייבין מספק. ומיהו מברכין על יום טוב שני אף על פי שהוא ספק כדי שלא יזלזלו בו.
